נוקש

ед.ч., м. р., 1,2,3 л., наст. вр.

נָקַש [לִנקוֹש, נוֹקֵש, יִנקוֹש]

стучать; ударять (по клавишам)

שִינָיו נָקשוּ זוֹ בְּזוֹ

у него стучали зубы