ייטרו

мн.ч., м/ж р., 3 л., буд. вр.

נָטַר [לִנטוֹר, נוֹטֵר, יִיטוֹר]

стеречь, сторожить (уст.)

נָטַר טִינָה / אֵיבָה (ל-)

затаил обиду (к)