בְּטָנִים

בֶּטֶן נ' [בִּטנוֹ; ר' בְּטָנִים, בִּטנֵי-]

1.живот 2.трюм

בֶּטֶן מְלֵאָה

много обид (на кого-то)

מִבֶּטֶן וּמִלֵידָה

от рождения

עַל בֶּטֶן רֵיקָה

на пустой желудок

עֶבֶד בִּטנוֹ ז'

чревоугодник

עָשָׂה בֶּטֶן גַב

загорал; бездельничал

פָּגַע בַּבֶּטֶן הָרַכָּה שֶלוֹ

нанёс удар в слабое место

תחוּשַת בֶּטֶן נ'

предчувствие