נסוגותם

мн.ч., м. р., 2 л., прош. вр.

נָסוֹג [נְסוּגוֹתִי; לְהִיסוֹג / לָסֶגֶת, נָסוֹג, יִיסוֹג]

отступать

לָסֶגֶת